
יום שבת, 24 ביולי 2010
אבא איננו עוד

יום שלישי, 16 ביוני 2009
אבא, ריגשת אותנו...
אבא השלים את יצירתו הספרותית השנייה והקדיש אותה לאמא זכרונה לברכה
והיא נקראת "נתיבות חיי : מאל-גדס שבתימן לראשות המועצה בגבעת-עדה"
אנו כולנו התרגשות וגאווה, אבא שנים שקד ואסף חומר, ערך ומיין, ובדומה לספרו הראשון "במעגלים : פרקים בתולדות גבעת-עדה", מה שיצא לאור הינו ספר מרתק שהפעם מספר על חייו בתימן תוך כדי עלותו לארץ ישראל וממשיך ומתאר את חייו הציבוריים כאן עד היותו ראש מועצת גבעת-עדה.
אבא עבר תלאות גופניות רבות מאז הוצאתו לאור של הספר הראשון ב-1994. אבא חלה ומצבו הבריאותי הידרדר עד כדי סכנת חיים, הייתי איתו ברגעיו הקשים, ולא יכולתי אלא להתפלל לבריאותו. ואכן תודה לאל מצבו השתפר אם כי לא חזר להיות בריא כקודם. קשה לו מאוד עד היום. לצערי הרב לפני כשנתיים נפטרה אמי היקרה, גם אחרי סבל רב, 5 שנות סבל סבלה, ואנו סעדנו אותה, אבי בילה את כל זמנו בדאגה לה, לצרכיה, ולא החסיר מאום ממנה.
אמא הייתה אישה כל-כך טובה, שקטה, צנועה, מילה אחת רעה לא היתה למישהו לומר עליה. היא ליוותה את אבא בכל עשייתו הציבורית, מהבית. הבית היה כל חייה, תמיד עבדה בבית, ואף פעם לא היתה לה טענה כלפי אבא, שבילה את רוב זמנו כעובד ציבור. תמיד תמכה בו, וקיבלה הכל באהבה. אני בת הזקונים, הייתי מאוד קשורה אליה, ותמיד חיפשתי את חמימות גופה, את חיבוקה, גם כשנהייתי אישה נשואה. אמא תמיד אמרה פחות ועשתה הרבה, היא לא הייתה דברנית אבל במעשים נתנה את כל כולה לכולנו. חיוכה היה ביישני, אך צחוקה היה מתגלגל ועדיין מהדהד בראשי. כשילדתי את רוני, בתי הבכורה, לא יכולתי לחשוב על מקום אחר להיות בו חוץ מלידה. עם לידת דור, בני השני, כבר הייתה חולה, ויכולתי רק לבקר אותה כמה שיותר בשביל לראות את עיניה המאושרות, ואת חיוכה כשהסתכלה על נכדיה. הוצאתו לאור של ספרו של אבא, התעקבה איפוא בשל מחלתה של אמא, וכעת אחר עבודות ליטוש ועריכה יצא לאור. פרק נכבד בספר הוקדש לאמא.
אנו מאחלים לו שירגיש טוב עוד שנים רבות, ושיהנה מאיתנו - משפחתו הגדולה - ילדיו, נכדיו, וכעת גם ניניו.
הספר הוכנס לקטלוג של הספרייה הציבורית גבעת-עדה, וניתן לרוכשו אצל אבי, יעקב דורון.
יום שני, 27 באפריל 2009
אוצרות ביד שנייה...
עוד חודש וחצי, איך שעוברת לה שנה.
ומה נעשה הפעם? אני חושבת שכדאי מאוד לחזור על ההצלחה של השנה שעברה (נוסחה מנצחת לא מחליפים) - מכירת הספרים יד השנייה שערכתי, כאשר האוסף מורכב מספרים שאנשים מביאים. אני שומעת על כל-כך הרבה אנשים שקונים ספרים ואני אומרת לעצמי : יש היכן להיפגש, יש מה להביא בשבוע הספר העברי.
בשעה שהאנשים גדשו את האולם שבו נעשתה המכירה (בשנה שעברה), צפיתי מהצד, ואמרתי לעצמי "איזה כייף לעשות לאנשים טוב, ליזום דברים, לקדם דברים שאת מאמינה בהם", והספרים המשיכו להגיע גם תוך כדי המכירה עצמה, ספרים שהאנשים שחיכו לקנות משהו טוב ב-5 ש"ח אמרו לעצמם "היה שווה לחכות" :
"נער החידות ממומביי" "צלה של הרוח"
"שומרת אחותי" ועוד מיני רבי מכר. צפיתי, וחייכתי לעצמי בהנאה - חגיגה לעיניים ולנשמה.
אז אני בשיאו של איסוף ספרים מקוראים, שכן הסכימו להיפרד בקושי רב, מכמה מהם...וכמה מהם כבר הפכו אצלי לעשרות. So, Don't miss it , כמו שאומרים בעברית...
האהבה לספרים, גודשת את הספרייה גם בימים הרגילים. מי אמר שהמחשב יגזול מאיתנו את ההנאה הצרופה של להחזיק ספר ביד וליהנות מעצם המגע, מעצם הדפדוף והידיעה שכאן אצור איזשהו סיפור שהולך להפתיע, להקסים, להצחיק, לשאוף אותנו לעולם אחר, אולי רחוק משלנו... לא אין תחליף לזה.
אז היכן המכירה תתקיים?
בספרייה הציבורית גבעת-עדה.
מושבה מקסימה במרכז הארץ טבולה בירוק של שדות, כרמים, ועצי פרי, זוהי גבעת עדה.
בשבילי לנהל את הספרייה זו סגירת מעגל מאחר והוא הקים את הספרייה.
והנה הספרייה לאחר ששופצה והורחבה.