אבא, ריגשת אותנו...

אבא השלים את יצירתו הספרותית השנייה והקדיש אותה לאמא זכרונה לברכה

והיא נקראת "נתיבות חיי : מאל-גדס שבתימן לראשות המועצה בגבעת-עדה"

אנו כולנו התרגשות וגאווה, אבא שנים שקד ואסף חומר, ערך ומיין, ובדומה לספרו הראשון "במעגלים : פרקים בתולדות גבעת-עדה", מה שיצא לאור הינו ספר מרתק שהפעם מספר על חייו בתימן תוך כדי עלותו לארץ ישראל וממשיך ומתאר את חייו הציבוריים כאן עד היותו ראש מועצת גבעת-עדה.
אבא עבר תלאות גופניות רבות מאז הוצאתו לאור של הספר הראשון ב-1994. אבא חלה ומצבו הבריאותי הידרדר עד כדי סכנת חיים, הייתי איתו ברגעיו הקשים, ולא יכולתי אלא להתפלל לבריאותו. ואכן תודה לאל מצבו השתפר אם כי לא חזר להיות בריא כקודם. קשה לו מאוד עד היום. לצערי הרב לפני כשנתיים נפטרה אמי היקרה, גם אחרי סבל רב, 5 שנות סבל סבלה, ואנו סעדנו אותה, אבי בילה את כל זמנו בדאגה לה, לצרכיה, ולא החסיר מאום ממנה.

אמא הייתה אישה כל-כך טובה, שקטה, צנועה, מילה אחת רעה לא היתה למישהו לומר עליה. היא ליוותה את אבא בכל עשייתו הציבורית, מהבית. הבית היה כל חייה, תמיד עבדה בבית, ואף פעם לא היתה לה טענה כלפי אבא, שבילה את רוב זמנו כעובד ציבור. תמיד תמכה בו, וקיבלה הכל באהבה. אני בת הזקונים, הייתי מאוד קשורה אליה, ותמיד חיפשתי את חמימות גופה, את חיבוקה, גם כשנהייתי אישה נשואה. אמא תמיד אמרה פחות ועשתה הרבה, היא לא הייתה דברנית אבל במעשים נתנה את כל כולה לכולנו. חיוכה היה ביישני, אך צחוקה היה מתגלגל ועדיין מהדהד בראשי. כשילדתי את רוני, בתי הבכורה, לא יכולתי לחשוב על מקום אחר להיות בו חוץ מלידה. עם לידת דור, בני השני, כבר הייתה חולה, ויכולתי רק לבקר אותה כמה שיותר בשביל לראות את עיניה המאושרות, ואת חיוכה כשהסתכלה על נכדיה. הוצאתו לאור של ספרו של אבא, התעקבה איפוא בשל מחלתה של אמא, וכעת אחר עבודות ליטוש ועריכה יצא לאור. פרק נכבד בספר הוקדש לאמא.

אנו מאחלים לו שירגיש טוב עוד שנים רבות, ושיהנה מאיתנו - משפחתו הגדולה - ילדיו, נכדיו, וכעת גם ניניו.

הספר הוכנס לקטלוג של הספרייה הציבורית גבעת-עדה, וניתן לרוכשו אצל אבי, יעקב דורון.